שמעון וענת אוחנה שירותי מזון בעמ נ' פלאפון תקשורת בע"מ - פסקדין

החלטה

המבקשת עותרת לביטול החלטה שניתנה על ידי ביום 2.6.10 לחייב אותה בערובה בהיעדר תגובה מצידה לבקשה שהוגשה ולחילופין לעיון מחדש באותה החלטה.

עיקר העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים .

הצדדים הגישו תביעה ותביעה שכנגד. תחילה הגישה המבקשת תביעה על סך 118,463 ₪ בטענה כי המשיבה הפרה את ההסכם עימה לאספקת שירותי תקשורת, וגרמה לה נזקים. המשיבה טוענת כי לא היא זו שהפרה את ההסכם אלא המבקשת אשר ביטלה הוראת קבע שנתנה לתשלום התחייבויותיה על פי ההסכם, ולא שילמה עבור שירותים שקיבלה בפועל. המשיבה שלחה למבקשת מכתבי התראה וסמוך לאחר מכן הגישה המבקשת את תביעתה. בגין החיובים שלא שולמו על ידי המבקשת לטענת המשיבה, הגישה המשיבה תביעה שכנגד על סך 70,000 ₪. כל אחד מהצדדים טוען כי תביעת משנהו הינה תביעת סרק.

ביום 5.5.10 הגישה המשיבה בקשה לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות, בסך של 20,000 ₪.

ביום 06.05.10 ניתנה החלטתי לפיה היה על המבקשת להגיש תגובה לבקשה תוך 20 יום.

ביום 10/5/10 מסר ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת עותק ההחלטה לפיה עליה להגיש תגובה תוך 20 יום וביום 11.5.10 קיבלה מבית המשפט עותק הבקשה וההחלטה.

לטענת המבקשת, היא ציינה לעצמה בטעות את המועד להגשת תגובתה לעוד 30 יום במקום 20 יום, ולכן לא הגישה התגובה במועד.

ביום 31.5.10 הגישה המשיבה בקשה למתן החלטה בהיעדר תגובה. ב"כ המשיבה מסר לב"כ המבקשת עותק הבקשה ביום 1.6.10 אלא שעל פי טענת המבקש, הונחה הבקשה במגירתו של עו"ד זליגמן ששהה בחו"ל בימים 29.5.10 ועד ליום 4.6.10 כך שהבקשה לא הובאה לעיונה של עו"ד מאיה לביא, המטפלת בתובענה, ונודע לה עליה רק ביום 6.6.10 בשיחה עם ב"כ המשיבה.

בינתיים, ביום 2.6.10 ניתנה החלטתי בדבר חיוב המבקשת בהפקדת ערובה בסך 20,000 ₪ בהיעדר תגובה מצידה (להלן: "ההחלטה").

בעקבות זאת הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה ולחילופין לעיון מחדש בה. לבקשה הוגשו תגובת המשיבה ותשובת המבקשת.

דיון והכרעה.

א. אי הגשת תגובות.

לטענת המבקשת, הסיבה בעטיה לא הוגשה תגובתה לבקשה לחיובה בערובה הינה עקב טעות משרדית של באת-כוחה אשר החלה לעבוד במשרד ב"כ המבקשת בתחילת מאי 2010 וסמוך לאחר שהגיעה, קיבלה את התובענה לטיפולה.

אין חולק כי ב"כ המבקשת קיבלה את ההחלטה כי עליה להגיש תוגבה, ביום 10.5.10 וביום 11.5.10 קיבלה הן את הבקשה והן את ההחלטה. הן את הבקשה. לטענתה רשמה בטעות תזכורת פנימית ל- 30 יום מיום 10.05.10 לשם הכנת התגובה, במקום 20 יום.

טעות משרדית נוספת ארעה לטענת ב"כ המבקשת שעה שמשרדה קיבל ביום 1.6.10 עותק הבקשה שהוגשה ביום 31.5.10 למתן החלטה בהיעדר תגובה אך הבקשה הונחה במגרה של עו"ד זליגמן שהיה בחו"ל וממילא לא טופלה על ידה.

המועד שהיה על ב"כ המבקשת להגיש את התגובה היה רשום הן בהחלטה והן בדף הפקס הנלווה ששלח לה ב"כ המשיבה. למרות זאת נעשתה על ידי ב"כ המבקשת טעות ברישום המועד להגשת התגובה ומאחר והיא לא הקדימה להשיב לבקשה, אחרה את המועד. טעות כזו יכולה לקרות. עם זאת לא ניתן לקבל כי טענה כי בקשה "שוכבת במגירה" של עו"ד ואינה מטופלת על ידי עורכי הדין העובדים במשרדו, אשר מונו לטפל בתיק מסויים, עד לשובו. דרך עבודה זו וודאי שאינה יכולה להוות טעם לאיחורים בהגשה לבית המשפט, ולא יסוד לבקשה לביטול החלטה.

ב. החיוב בערובה.

לטענת המשיבה, התביעה העקרית מופרכת וסיכויי הצלחתה דלים. כן טוענת המשיבה כי קיים חשש שאם תידחה התביעה העקרית, המבקשת לא תשלם הוצאות ככל שתחויב בהן. יסוד לטענתה השניה מוצאת המשיבה בהתנהגות המבקשת אשר חויבה על ידי ביום 23/11/09 בתשלום הוצאות בסך 4,500 ₪ אך לא שילמה אותן גם לאחר שהמשיבה פתחה בגין כך, ביום 16.2.10, תיק הוצל"פ. רק ביום 20.5.10 הואילה המבקשת לשלם את החוב. גם עיכוב זה מסבירה המבקשת בתקלה משרדית. כמו כן טוענת המשיבה כי גם למגשר לא שילמה המבקשת את שכר הטרחה המגיע לו אלא לאחר ש"איים" לפנות לבית המשפט.

המבקשת טוענת כי היסוד לבקשה לחיובה בערובה נשמט מששילמה את שני החובות האמורים: למגשר ולמשיבה.